החלטה בתיק תו"ח 10384-09-09

1.       הוגשה בפני היום:" בקשה דחופה להארכת מועד". הבקשה מתייחסת לגזר דיני מתאריך 3/9/12, שם הוריתי, בין היתר, על הריסת המבנים הבלתי חוקיים נשואי הליך זה. עוד קבעתי, כי באם אותם מבנים לא ייהרסו על ידי הנאשמים, או מי מטעמם, עד לתאריך 3/11/12 אזי יותר למאשימה להרוס את המבנים.

2.       נטען בבקשה, כי בתאריך 10/10/12 הגישו המבקשים ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין בתיק. בתאריך 30/10/12, התקיים דיון בערעור ובית המשפט המחוזי הקל ברכיב הקנס שהושת על הנאשם 1. בס' 4 לבקשה נטען, כי:" המבקשים יטענו כי סברו שיש להם סיכוי הצלחה בערעור ולכן לא פינו את המבנים ובלתי אפשרי שיפנו את המבנים עד ליום 3/11/12". בס' 5 נכתב כי:" המבנים מלאים בסחורה, רהיטים מכל מיני סוגים (בעלי משקל ונפח) ובשביל לפנות אותם ולהעביר אותם במקום אחר דרוש זמן ופועלים ומשאיות ולכן דרוש למבקשים לפחות עד סוף השנה על מנת להעביר את הסחורה ולפרק את המבנים".

3.       מכיון שהמבקשים לא הפנו להוראות החוק עליהם הם מסתמכים, אעשה זאת במסגרת זו. מדובר בבקשה שהוגשה לפי ס' 207 ל חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 ועל פי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 (להלן: התקנות):

3.1.   תקנה 2 (א) קובעת כי:"

".

3.2.   תקנה 2 (ג) קובעת כי:" הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין".

3.3.   תקנה 3 קובעת כי:"

."

3.4.    תקנה 6 קובעת כי:

" בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

4.      בענייננו, הבקשה הוגשה 4 ימים לפני המועד שהתרתי למאשימה לבצע את צו ההריסה; הבקשה לא נתמכה בתצהיר; ולא צורפה לה עמדת המאשימה. משכך, אין לדון בבקשה אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

5.      לפנים משורת הדין אתייחס לגוף הבקשה. מהנימוקים שיצוינו להלן לא מצאתי לקבל את עמדת המשיבה (שכאמור לעיל היה על המבקשים לצרפה).

גם אם נתעלם ממחדליהם הדיוניים של המבקשים, הרי שלא מצאתי כל נימוק לקבל את הבקשה.

עיון בהכרעת דיני מתאריך 16/5/2012 ובגזר דיני מתאריך 3/9/2012, מגלה כי הבקשה מתייחסת למבנים שכבר בתאריך 29/11/2004 הורה בית המשפט השלום בחיפה על הריסתם ועל הפסקת השימוש החורג. בהמשך אמנם ניתנו ארכות בנדון הן על ידי בית המשפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי, אולם בכל מקרה מדובר במבנים שהיה על המבקשים להרסם זה מכבר ולא מתוקף גזר דיני אלא מתוקף גזר הדין בהליך שהסתיים לפני שנים רבות!

כבר בהכרעת דיני ציינתי כי:

"מדובר בהתנהלות של מי ששם לו מטרה אחת בלבד, והיא - דחיית הקץ, תוך פיזור הבטחות חסרות בסיס, מתוך ציפיה ותקווה, ככל הנראה, כי "מחר יהיה בסדר".